פסק-דין בתיק ת"א 6005/04

1.         תביעת עו"ד אורי גלבוע (להלן: "התובע"), לתשלום פיצויים מאת הנתבעת, עיריית ירושלים (להלן: "העירייה"), בגין הפרת חוזה, ותביעה שכנגד.

ביסודה של התביעה עומד הסכם התקשרות בין התובע לבין עיריית ירושלים, מיום 27.2.97 לפיו, ייצג התובע את עיריית ירושלים בגביית קנסות חניה. התביעה והתביעה שכנגד מושתתות על הפרות חוזיות אשר לטענת הצדדים בוצעו במהלך ההתקשרות ובסיומה. סכום התביעה הינו 8,717,494 ש"ח והתביעה שכנגד הוגשה על סך 6,000,000 ש"ח.

התובע, עורך-דין במקצועו, נשכר על ידי עיריית ירושלים כעורך-דין חיצוני לשם מתן שירותים משפטיים לגביית קנסות חניה על בסיס יחסי מזמין-קבלן עצמאי. ביום 27.2.97 נחתם הסכם בין הצדדים (ת/1), בו נקבע כי תקופת ההתקשרות היא שנה שתחילתה ביום 1.3.97, וכי ההסכם יוארך לתקופות נוספות של שנה בכל פעם, אלא אם כן תודיע העירייה לעורך-הדין בכתב, 30 יום לפחות לפני תום תקופת ההסכם או בתום כל תקופה נוספת, על סיומו בתום השנה.

ההתקשרות נמשכה חמש שנים ובמהלכה הועברו לתובע דוחו"ת לגבייה בסך כולל של עשרות מיליוני שקלים, בגינם קיבל שכר טרחה בגובה של כ- 4,500,000 מיליון שקלים ועוד סכום לא מבוטל עבור החזר הוצאות גבייה. ביום 5.8.01 הודיעה העירייה לתובע, כי בשל השינוי במצב החקיקה הוא מתבקש להפסיק פעילות הגבייה (ת/9). ביום 27.1.02 הודיעה העירייה לתובע בכתב על סיום ההסכם ביום 1.3.02, זאת לאחר הודעה טלפונית שניתנה לו ביום 24.1.02 (ת/52).

2.         לטענת התובע, העירייה הציבה מכשולים בדרכו כמעט מתחילת ההתקשרות, וזאת על מנת להביא לסיכול ביצוע חיוביו, דבר שיוביל בסופו של יום לסיום ההתקשרות בנקודת זמן בה תצא העירייה "בזול". פעולות העירייה נעשו ביודעין ובמכוון על מנת להכשיל את התובע, והן מהוות הפרת חוזה. עיקר טענותיו הינן בשלושה: א. אי עמידה במכסת החייבים שהועברה לתובע. ב. אי אספקת אמצעים מחשוביים לצורך ייעול הגביה ומניעת פעולות גביה. ג. ליקויים בתשלום שכר הטרחה לתובע.

לטענת העירייה, התביעה הוגשה בחוסר תום לב וככל שיש בה ממש התובע מושתק מלהעלות טענות שלא העלה במהלך ההתקשרות. העירייה, הגישה תביעה שכנגד, ועיקר טענותיה מופנות כנגד ליקויים שנתגלו בדרישות שכר הטרחה של התובע, חוסר תום לב בביצוע החוזה, התעשרות שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית, ואי שיתוף פעולה עם העירייה תוך ניצולה לבצע פעולות שהוטלו בהסכם על התובע.

א. מכסת החייבים

3.         לטענת התובע, בסעיף 5(א) להסכם התחייבה העירייה להעביר לטיפולו מספר מינימאלי של 18,000 חייבי קנסות בשנה, אך בפועל הועברו לטיפולו קנסות לגבייה מ- 20,000 חייבים בלבד במשך 5 שנים. התובע מודה כי עם תחילת ההתקשרות הועבר אליו מכלול מאגר החייבים של העירייה, אלא שלטענתו, אלה הופקו ללא מיקוד וקריטריון. הוסכם כי ביצוע פעולות גבייה ללא הבחנה הינו בלתי אפקטיבי ולכן גובשו בין הצדדים קריטריונים לבחירת החייבים לטיפול כגון: גובה חוב מינימאלי ואיזור מגורים. אולם, בהעדר יכולת לסינון החייבים על ידי העירייה באמצעות החברה לאוטומציה, הוסכם כי סינון החייבים יתבצע באמצעות המערכת הממוחשבת במשרדו של התובע, על פי הקריטריונים שנקבעו ולשם כך ולשם פתירת מספר בעיות, הועבר אליו המאגר, ולא לצורך הטיפול במכלול החייבים. מתוך קבצי הנתונים שהועברו למשרדו של התובע עד ינואר 1999, נקלטו לפעילות 16,000 חייבים בלבד שעמדו בקריטריונים האמורים. החל מחודש ינואר 1999 חדלה העירייה להעביר לתובע נתונים מעודכנים ביחס לחייבים שלא נקלטו לטיפול עד למועד זה. לבקשת התובע, הועברו בהמשך נתונים לגבי כ- 8,000 חייבים נוספים ומתוכם נבחרו לטיפול במהלך שנת 1999 כ- 4,000 חייבים נוספים לפעילות. מאגר זה של 20,000 חייבים כנגדם ניתן היה לנקוט בהליכי גביה, לא הורחב עד תום ההתקשרות, בעוד אם הייתה העירייה עומדת בהתחייבותה היו מועברים לתובע 90,000 חייבי קנסות.

מוסיף התובע כי טענת העירייה לפיה פרשנות נכונה של ההסכם הינה כי על העירייה להעביר לטיפול התובע 18,000 דוחו"ת מדי שנה ולא 18,000 חייבי קנסות, עומדת בניגוד גמור ללשון ההסכם, כמו גם לתכלית ולהגיון הדברים. טענתה הנוספת של העירייה לפיה תנאי להעברת חייבים נוספים לטיפולו של התובע הוא גביית מלוא הקנסות מן החייבים שהועברו לטיפולו, אינה מבוססת. התניה כאמור גם אינה הגיונית, היות ואין בנמצא מערכת גביה המסוגלת להביא גבייה מלאה של החובות. אם היתה הטענה הנכונה, הרי שהתחייבות העירייה להעברת מספר דוחו"ת/חייבים בשנה היתה הופכת לאות מתה. כמו כן, תוצאות הגביה אינן נתונות רק לשליטתו של הגובה. העירייה לא הביאה ראיה להסכמה של התובע לצמצום במספר החייבים או לויתור על קבלת חייבים לטיפול בהיקפים המוסכמים.

4.         לטענת העירייה, היקף הפעילות שהועבר לתובע תאם את ההסכם, אומד דעת הצדדים וציפייתם. ראשית, ההבנה והפרשנות של המונח "חייבים" היא שהמונח מתייחס לכמות הדוחו"ת שיועברו לתובע ולא לכמות החייבים. לעירייה אין יכולת לצפות כמה דוחו"ת יינתנו לכל חייב ועוד פחות מכך, כמה דוחו"ת לא ישולמו על ידו. משכך, ברור כי נתון זה לא נלקח בחשבון. מעבר לכך, כאשר חייב מחזיק במספר גדול של כלי רכב, אין הגיון בהתייחסות אליו כאל חייב המחזיק בכלי רכב אחד. כך למשל, חברות השכרת רכב, חברות ממשלתיות וכד'. אם כן, פרשנות סבירה והגיונית של ההסכם היא, כי התחייבותה של העירייה היתה להעביר לתובע 18,000 דוחו"ת לגבייה בכל שנה. מעבר לכך, לו היתה העירייה מעבירה לתובע 18,000 חייבים בשנה שלכל אחד מהם דו"ח אחד היה בכך כדי למלא את התחייבותה, אם כן ברור כי לתובע לא היתה ציפייה אמיתית ליותר מכך. כמו כן, ממילא התובע העיד כי ציפה לסדר גודל של 50,000 דוחו"ת לשנה, ואף לשיטתו הועברו לו בין 200,000 ל- 266,000 דוחו"ת, כך שבפועל כמות הדוחו"ת שהועברו לתובע עלו על מספר הדוחו"ת להם ציפה.

עוד טענה העירייה, כי קביעת היקף החייבים שיועברו בכל שנה נועד לקבוע את היקף הפעילות הכלכלית המינימלית לתובע. שכר הטרחה לו זכאי התובע נגזר מסכום הקנסות שנגבה שהוא פועל יוצא מהיקף הדוחו"ת ולא של היקף החייבים. ההיקף הכספי של פעילות הגבייה שהועברה לתובע תאם את כוונת וציפיית הצדדים, אשר בעת ההתקשרות שיקפה היקף כספי של חובות לגבייה בסך של כ- 1 מיליון ש"ח בכל שנת התקשרות. בהתאם לכך נקבע בטיוטת ההסכם כי העירייה תעביר לתובע בכל שנה קנסות לגבייה ששיעורם הכולל לא יפחת ממיליון ש"ח ביום פתיחת הליכי הגביה לגבייתם. מטעמי נוחות, המירו הצדדים את היקף הפעילות מהגדרה כספית להגדרה פשוטה יותר של מספר חייבים. אולם, לגישת התובע עצמו, העירייה העבירה לו במהלך כל שנות ההתקשרות קנסות לגבייה בהיקף כספי כולל של כ- 70,000,000 ש"ח, סכום העולה פי כמה על הסכומים שהצדדים הסכימו וציפו שיועברו לתובע לגבייה. בכל מקרה, העברת המספר המינימאלי של קנסות לטיפולו של התובע היתה כפופה לכך שהתובע יגבה את כל הדוחו"ת שיועברו לטיפולו. התחייבותו של התובע לעירייה אינה רק לבצע את הפעולות המתחייבות על פי דין, אלא להשיג תוצאה של גביית כל הקנסות שהועברו לטיפולו. היות והתובע לא גבה את כל הדוחו"ת שהועברו לטיפולו, העירייה לא הייתה מחויבת להעביר לטיפולו דוחו"ת נוספים.

בנוסף ולחילופין טוענת העירייה כי לאחר כריתת ההסכם התרחשו אירועים שהם בבחינת שינוי נסיבות אשר חייבו שינוי בהוראות ההסכם. ראשית, הצדדים הסכימו על קריטריונים לטיפול בדוחו"ת באופן שצמצם משמעותית, ובהסכמה, את מספר החייבים שהעירייה יכולה וצריכה היתה להעביר לטיפולו של התובע. והראיה היא שהתובע לא העלה עד אמצע שנת 2001 טענה בעניין זה. טענת התובע לפיה בתמורה לכך הובטח לו כי יושלם היקף הקנסות כאשר תופעל מערכת ממוחשבת לרישום עיקול כלי רכב במשרד הרישוי לא הוכחה, ובכל מקרה, רישום העיקולים במשרד הרישוי התאפשר רק לקראת אמצע שנת 2001, ולתובע לא הייתה זכות קנויה להמשך ההתקשרות עימו. שנית, במהלך ההתקשרות עם התובע ניתן פסק דין סצ'י, אשר קיצר את תקופת ההתיישנות בקשר עם דוחו"ת חניה של רשויות מקומיות, והקטין באופן מיידי ומהותי את מספר הקנסות ברי הגבייה שבידי העירייה.

לגופו של עניין, טוענת העירייה כי בפועל העבירה העירייה לתובע מיליון דוחו"ת ממאה אלף חייבים: במהלך שנת 1998, הועבר לתובע כל מאגר חייבי דוחו"ת החנייה של העירייה שכלל כמיליון דוחו"ת חניה מכ- 100,000 חייבים. טענת התובע כי המאגר כלל חייבים אשר לא ניתן היה לפעול כנגדם, למשל מהטעם שחובם התיישן, נטענה לראשונה בעדותו של התובע מבלי שצוינה בכתבי הטענות, והיא בבחינת עדות כבושה ויש בה משום הרחבת חזית ודינה להידחות. בכל מקרה טענה זו נטענה בעלמא ולא הובאה לתמיכתה ולו ראשית ראיה.

דיון

5.         הבסיס לדיון בשאלה זו הינו סעיף 5(א) להסכם המתייחס למכסת החייבים שתועבר לתובע בכל שנה. היות ואין חולק כי הועברו לתובע בסך הכל דוחו"ת העולים במספרם על 18,000 דוחו"ת לשנה, הרי שאם נסיק כי הסעיף מתכוון ל- 18,000 דוחו"ת ולא חייבים, יסתיים הדיון בטענה זו. רק אם נסיק כי הסעיף נתכוון ל- 18,000 חייבים, אזי נתייחס למספר שאלות כדלקמן: האם העברת 18,000 חייבים בשנה הותנתה בגביית כל הדוחו"ת שהועברו לטיפולו של התובע עד לאותו מועד. מה דין המאגר של החייבים שהועבר לתובע - האם כלל גם חייבים שלא ניתן לפעול לגביהם, הקריטריונים שנקבעו, והאם פסק הדין בעניין סאצ'י מהווה שינוי נסיבות המצדיק הפרת ההסכם.

6.         סעיף 5 להסכם מורה:

"בתמורה לביצוע מלא ראוי ובמועד של התחיבויות עורך הדין עפ"י הסכם זה מתחייבת העיריה כדלהלן:

(א)   להעביר לעוה"ד במהלך שנתו הראשונה של ההסכם ובמהלך כל שנה נוספת אם תוארך ההתקשרות על פיו לתקופה ו/או תקופות נוספות - קנסות לגביה משמונה עשר אלף חייבי קנסות לפחות".

מטעם התובע העיד הנס קפר אשר עמד בראש מחלקת גביית דוחו"ת חניה בעירייה משנת 1996 עד שנת 2000 (להלן: "קפר"). לדבריו, העירייה התחייבה להעביר 18,000 חייבי דוחו"ת לשנה (תצהירו סעיף 11; פרו' עמ' 122 ש' 19-22). התייחסות העירייה מתחילת הדרך היתה לתיקים, תיק פירושו חייב (עמ' 123 ש' 18-22, עמ' 124).

סעיף 2 לנספח ג' להסכם עוסק בהגדרת מונחים שונים ובו קיימת הפרדה מפורשת בין "דו"ח חניה" ל"חייב". "חייב" מוגדר בסעיף 2 האמור: "מי שלא שילם את הקנס במועד כמפורט בסעיף 229(ב) לחסד"פ". סעיף 2 למכתב גלבוע לעירייה במסגרת מו"מ לקראת כריתת ההסכם (ת/2(1)), מדבר במפורש על חייבים. במכתב תשובה ל- ת/2(1) מאת אגף היועץ המשפטי של העירייה (עו"ד חיים שפירא) (ת/2(2)), מאושרת הערת התובע לעניין מספר החייבים. בסעיף 5(א) למסמך מקדים להסכם (נ/9), דובר על קנסות גביה, ושונה בכתב יד ל תיקי גביה. ב-נ/7 המאוחר ל-נ/9 ניתן להבחין כי בסעיף 5(א) הוספו המילים "חייבי קנסות". סעיף 2 למכתב ששלח התובע לעירייה בשלבי המו"מ (נ/2) המתייחס לסעיף 5(א) מדבר במפורש בלשון של "חייבים". 

מן האמור עולה כי בעת המשא ומתן לקראת כריתת ההסכם, עמדה בפני הצדדים הבחנה בין מספר תיקים/חייבים למספר דוחו"ת, והיה ברור כי תיק או חייב יכול לכלול מספר דוחו"ת. לאור האמור, אין מנוס מהמסקנה כי התחייבות העירייה בקשר למכסת החייבים מתייחסת למספר "חייבים" ולא למספר "דוחו"ת". אין בסיס לטענת העירייה כי התחייבות זו הותנתה בהשלמת הטיפול של התובע בקנסות שבידיו, ואכן, אין גם הגיון לתנאי שכזה אשר אינו בשליטתו של התובע. הגם שיש היגיון בטענת העירייה לפיה פרשנות התובע מובילה למצב אבסורדי לפיו אם העירייה היתה מעבירה לתובע 18,000 דוחו"ת בשנה השייכים לחייב אחד היא לא היתה עומדת בהסכם, ולעומת זאת, אם היתה מעבירה לו 18,000 חייבים ולכל אחד דו"ח אחד היתה עומדת בהסכם, למרות שבפועל הועברה אותה כמות של דוחו"ת, טענה זו נוגעת לכל היותר לציפיית הצדדים שתידון בהמשך, אך אין לה נפקות לשאלת הפירוש המילולי של החוזה, אשר כאמור, כיוון למספר חייבים ולא למספר דוחו"ת.

7.         אם כן, האם עמדה העירייה בהתחייבותה? טענת העירייה כי עד ינואר 1999 העבירה לתובע את כל מאגר חייבי דוחו"ת החניה של העירייה אשר כלל כ- 1,000,000 דוחו"ת חניה מכ- 100,000 חייבים, אושרה על ידי העד לילמנסטונס, אשר הועסק כעורך דין שכיר במשרדו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה והעיד מטעם התובע (פרו' עמ' 96 ש' 21-26). גם אם יש מחלוקת לעניין היקף המאגר, אין חולק כי המאגר הועבר לתובע (סעיף 25.8.2 לסיכומי התובע; סעיפים 37-38 לתצהיר לילמנסטונס, עדות לילמנסטונס עמ' 77 ש' 19-20; עדות גיורא ליס עובד החברה לאוטומציה בין השנים 1993-2005, אשר היה אחראי בין השנים 1997-1999 על מתן שירותי המחשוב למחלקת גביית חובות חניה בעירייה והעיד מטעמה, בעמ' 156 ש' 14-19). יצוין כי במהלך הדיון התברר כי בין לילמנסטונס לתובע נערך הסכם בו הבטיח התובע לעד סך של 20% מכל סכום שייפסק בתביעה (פרו' עמ' 76 ש' 29; עמ' 77 ש' 1). בשל כך מעמדו של העד לילמנסטונס דומה למדי למעמד התובע, שכן יש לו אינטרס.